אנגלית לבגרות — המדריך המלא למודולים, לציון העובר ולאוצר המילים

נדב · מורה לאנגלית, רכז תקשוב ורכז התאמות · 12 באוגוסט 2026 · 16 דק׳ קריאה

איך בנויה בחינת הבגרות באנגלית, מה נדרש בכל רמת יחידות, איך מחושב הציון הסופי, ולמה רוב התלמידים נכשלים באוצר מילים דווקא כשהם יודעים אותו. נכתב על ידי מורה לאנגלית ורכז התאמות.

יש לי תלמיד בכיתה ו׳ שלא מצליח לקרוא טקסט באנגלית באורך שלוש פסקאות. אחרי דקה וחצי הוא מרים את הראש, מסתכל בחלון, וחוזר להתחלה. בפעם השלישית הוא כבר לא חוזר להתחלה — הוא פשוט מחכה שהשיעור ייגמר.

אותו תלמיד, באותו שבוע, הסביר לי בהפסקה — באנגלית, בלי לשים לב שהוא מדבר אנגלית — למה הוא מעדיף לשדרג נשק מסוים לפני שהוא מעלה רמה. הוא ידע בעל פה טבלת נזק. הוא ידע מה משתנה בין רמה 140 ל-145. הוא ניהל מסחר עם שחקן אחר וקרא תיאורי פריטים ארוכים בהרבה מהטקסט שנתתי לו בשיעור.

אותו ילד. אותו מוח. אותו יום.

הבעיה היא לא הריכוז

אני רכז התאמות. חלק מהעבודה שלי זה לשבת עם ילדים שכתוב עליהם בדוח שיש להם קושי בקשב, ולהחליט מה מגיע להם — הקראה, הארכת זמן, התעלמות משגיאות כתיב.

ואני אומר את זה בזהירות, כי חלק מהילדים האלה באמת מתקשים והם זקוקים לכל התאמה שהם מקבלים: אצל חלק לא מבוטל, מה שנשבר הוא לא הקשב. זה משהו אחר.

ילד שמנהל גילדה במשחק תפקידים מחזיק בראש בו-זמנית לוח זמנים של פשיטה, תפקידים של שמונה שחקנים אחרים, ומערכת סטטיסטיקות עם עשרות משתנים. הוא עושה את זה שעתיים ברצף, מרצון, בלי שאף אחד ביקש. ואז הוא מגיע לשיעור ולא שורד טקסט של חמש דקות.

אם הקשב היה שבור, הוא היה שבור בשני המקומות.

מה שבור באמת

מה שהמשחק עושה ובית הספר לא:

• הוא אומר לך איפה אתה עומד, תמיד. יש פס התקדמות. אתה יודע כמה נשאר.
• הוא נותן משוב מיידי. טעית — ראית מיד. לא בעוד שבועיים, כשהמחברת חוזרת.
• הוא לא נותן לך משימה שאתה לא מסוגל לה. אף משחק לא זורק שחקן ברמה 3 על בוס של רמה 60.
• הוא מאפשר להיכשל בזול. מתת? קם. אין ציון בתעודה.

בית הספר עושה בדיוק ההפך בכל ארבעת הסעיפים. הוא נותן לתלמיד בכיתה ו׳ טקסט ברמת כיתה ט׳ כי זה מה שכתוב בתוכנית, לא מראה לו שום מדד התקדמות, מחזיר משוב אחרי שבועיים, וכל כישלון עולה בציון.

זו לא בעיית מוטיבציה. זו בעיית ממשק. המערכת בנויה רע, וילדים מגיבים לממשק גרוע בדיוק כמו מבוגרים — הם מפסיקים להשתמש בו.

זה מה שהוביל אותי לעבוד על משחקים בקליק. לא כי משחקים זה כיף, אלא כי ארבעת הסעיפים למעלה הם דברים שאפשר לבנות.

עכשיו לחלק המעשי.

איך בנויה הבחינה באנגלית

רמות: 3, 4 ו-5 יחידות

אנגלית היא מקצוע חובה, וכל תלמיד ניגש לבגרות באחת משלוש רמות. ההבדל בין הרמות הוא לא "כמה חומר" אלא מה נדרש לעשות עם השפה:

הבונוס — למה 5 יחידות כמעט תמיד משתלם

זו הסיבה המרכזית שתלמידים בוחרים 5 יחידות, וכדאי להבין את המספר:

הבונוס מתווסף לציון הבגרות בחישוב הסכם. המשמעות המעשית חדה: תלמיד עם 80 ב-5 יחידות מגיע ל-105 משוקלל, בעוד תלמיד עם 95 ב-4 יחידות מגיע ל-107.5. כלומר פער של 15 נקודות בציון הגולמי כמעט נמחק על ידי הפרש הבונוס.

זה בדיוק הסיכון שכדאי לשקול: עדיף 5 יחידות עם ציון בינוני מאשר 4 עם ציון מצוין — אבל רק אם באמת עוברים. כישלון ב-5 יחידות שמכריח ירידה לרמה נמוכה יותר באמצע י״ב עולה יותר ממה שהבונוס נותן.

חשוב: הבונוס אינו אחיד. חלק מהפקולטות — בעיקר במקצועות שבהם אנגלית קריטית — משקללות אחרת. בדקו מול הפקולטה הספציפית שאליה אתם מכוונים, לא מול המספר הכללי.

המודולים — מה זה בעצם

המערכת המודולרית באנגלית בנויה על עיקרון פשוט: במקום בחינה אחת גדולה בסוף י״ב, הציון מורכב מכמה בחינות נפרדות שנפרסות על פני שנתיים-שלוש.

כל מודול הוא שאלון עצמאי שבודק מיומנות אחרת. מודול נמוך יותר בודק מיומנות בסיסית יותר; מודול גבוה יותר בודק טקסטים ארוכים ומשימות מורכבות. הצירוף של המודולים שעברתם הוא שקובע באיזו רמה סיימתם:

שימו לב לחפיפה, כי היא המפתח לכל ההיגיון של השיטה:

• מודול C משותף ל-3 ול-4 יחידות. מי שסיים 3 יחידות ורוצה לעלות ל-4 אינו מתחיל מאפס — יש לו כבר אחד מהשלושה.
• מודול E משותף ל-4 ול-5 יחידות. מי שסיים 4 יחידות מחזיק כבר את הראשון מבין השלושה של 5 יחידות.

זו הסיבה שהמעבר בין רמות אינו קפיצה: תמיד יש לפחות מודול אחד שכבר בכיס. תלמיד שסיים 4 יחידות עם E טוב וחושב על 5 צריך להוסיף שניים (F ו-G), לא שלושה.

מבחינה מעשית, זה מה שחשוב להבין:

• המודולים נצברים. אתם לא ניגשים לכולם ביום אחד.
• אפשר לשפר מודול בודד בלי לגשת שוב לכל השאר. זה היתרון הגדול של השיטה.
• הרמה הסופית נקבעת לפי הצירוף שהשלמתם, ולכן אפשר "לעלות רמה" תוך כדי, אם מוסיפים מודול גבוה יותר.
• מודול שנכשלתם בו חוסם את הרמה כולה עד שתעברו אותו.

טעות שאני רואה כל שנה: תלמיד ניגש למודול גבוה לפני שהוא באמת שולט בקודם, נכשל, ואז צריך להיבחן בשניהם. הסדר לא שרירותי — הוא בנוי לפי קושי.

חלקי הבחינה

לא משנה באיזו רמה, בחינת האנגלית בודקת ארבעה דברים:

1. הבנת הנקרא (Reading Comprehension) החלק הכבד ביותר. טקסט או שניים, ואחריהם שאלות — רב-ברירה, שאלות פתוחות קצרות, ולעיתים השלמת מידע. זה החלק שמפיל הכי הרבה תלמידים, ואני ארחיב עליו בהמשך.

2. כתיבה (Writing) משימת כתיבה אחת או שתיים. בדרך כלל מכתב, חיבור דעה, או תיאור. אורך הכתיבה עולה עם הרמה.

3. אוצר מילים ודקדוק לפעמים כסעיף נפרד, ולפעמים משולב בתוך הבנת הנקרא. גם כשאין סעיף נפרד — אוצר מילים הוא מה שקובע את הציון בכל שאר החלקים.

4. הבחינה בעל פה הממוחשבת (COE) נערכת במחשב. התלמיד מקליט את עצמו מדבר, וההקלטה נשלחת להערכה. היא כוללת הצגת נושא שהוכן מראש ומענה על שאלות. משקלה עצום — 30% מהציון החיצוני — והיא החלק שהכי קל להתכונן אליו. ודווקא בו תלמידים מזלזלים.

איך מחושב הציון הסופי

הציון בתעודה אינו ציון של בחינה אחת. הוא נבנה בשני שלבים.

שלב א׳ — הציון החיצוני

ברמות 4 ו-5 יחידות, הציון החיצוני מורכב משני רכיבים בלבד:

שלב ב׳ — הציון הסופי

הציון החיצוני משוקלל מול ההערכה הבית-ספרית — ציון שנקבע בבית הספר על סמך עבודות, מבחנים פנימיים ותפקוד לאורך השנה. הממוצע של השניים הוא מה שמופיע בתעודה.

ארבע מסקנות מעשיות

האחת — 30% הם לא "עוד חלק". זה כמעט שליש. תלמיד שמקבל 90 בכתב ו-60 בבעל-פה מסיים עם 81 בציון החיצוני. אותו תלמיד עם 85 בבעל-פה מסיים עם 88.5. שבע נקודות וחצי, על החלק היחיד שאתם יודעים מראש מה יהיה בו.

השנייה — הבעל-פה הוא הכסף הקל בכל הבגרות. אתם בוחרים את הנושא. אתם מכינים מראש. אתם יכולים לתרגל את זה בבית עם טלפון. אין עוד חלק בבחינה שבו יחס ההשקעה-לתשואה מתקרב לזה, ובכל זאת זה החלק שנדחק לשבוע האחרון.

השלישית — הציון מתחיל להיבנה הרבה לפני י״ב. ההערכה הבית-ספרית מבוססת על מה שקורה בכיתה לאורך זמן. תלמיד שמתעורר בפברואר של י״ב כבר איבד חלק מהציון, וזה חלק שאי אפשר לתקן בשום בחינה.

הרביעית — מועד ב׳ הוא כלי, לא כישלון. אפשר לשפר מודול בודד. תלמיד שקיבל ציון נמוך במודול אחד לא צריך "להציל" את זה בכל השאר — הוא צריך לגשת שוב לאותו מודול. וכן, אפשר לשפר גם את ה-COE בנפרד.

אוצר מילים — למה זה נכשל

זה החלק שבו אני הכי בטוח במה שאני אומר, כי אני רואה את זה כל יום.

תלמיד לומד רשימה של 30 מילים לקראת מבחן. בשישי הוא יודע את כולן. במבחן ביום ראשון הוא יודע 22. אחרי חודש הוא יודע 6. ואת ה-6 האלה הוא ידע גם בלי הרשימה, כי הן הופיעו בטקסטים.

הרשימה לא נכשלה כי התלמיד עצלן. היא נכשלה כי היא בנויה נגד הדרך שבה זיכרון עובד.

שלוש שכבות של אוצר מילים

לא כל המילים שוות, ולא כולן צריכות אותו טיפול:

הטעות הנפוצה: תלמידים משננים את השכבה השלישית. הם רואים טקסט על זיהום אוויר, לא מכירים חמש מילים, ומשננים אותן. אבל הטקסט הבא יהיה על משהו אחר לגמרי, וחמש המילים האלה לא יחזרו.

השכבה השנייה — המילים האקדמיות — היא זו שחוזרת בכל טקסט, בכל נושא, בכל שנה. מי ששולט בה קורא כל טקסט טוב יותר. זו ההשקעה עם התשואה הגבוהה ביותר, והיא כמעט תמיד מוזנחת.

שינון מרווח — הדבר היחיד שעובד

יש הרבה שיטות לימוד ומעט מאוד שיש עליהן הסכמה מחקרית רחבה. שינון מרווח (spaced repetition) הוא אחת מהן.

העיקרון: במקום לחזור על מילה 10 פעמים ביום אחד, חוזרים עליה פעם ביום 1, ביום 3, ביום 7, ביום 21. כל חזרה מגיעה בדיוק לפני שהמוח עומד לשכוח, וכל חזרה כזאת מאריכה את זמן השכחה הבא.

בפועל:

• מילה שידעתם מיד — דחו אותה רחוק. אין טעם לחזור עליה מחר.
• מילה שטעיתם בה — היא חוזרת מחר, ואז שוב בעוד שלושה ימים.
• טעות היא לא כישלון. היא מידע. היא אומרת בדיוק על מה לחזור.

זה בדיוק מה שבנק הטעויות במשחקים בקליק עושה: כל שאלה שנענתה לא נכון חוזרת אחרי כמה ימים, אוטומטית. אבל אפשר לעשות את זה גם עם קופסה של פתקים ולוח זמנים — העיקרון חשוב יותר מהכלי.

שלושה כללים לכתיבת כרטיס מילה

• מילה אחת, כיוון אחד. אנגלית→עברית ועברית→אנגלית הם שני כרטיסים שונים, ושתי מיומנויות שונות.
• תמיד עם משפט. commit לבד זה חסר משמעות. She refused to commit to a date נשאר.
• לא יותר מ-10 מילים חדשות ביום. 30 מילים ביום זה 30 מילים שנשכחות ביום השלישי.

Unseen — למה זה קורס

הבנת הנקרא היא החלק הכבד, וזה החלק שבו אני רואה את הפער הכי גדול בין מה שתלמיד יודע לבין מה שהוא מצליח להראות.

מה קורה בפועל

תלמיד מתחיל לקרוא. בשורה השנייה יש מילה שהוא לא מכיר. הוא עוצר. מנסה להיזכר. לא נזכר. קורא שוב את המשפט. עדיין תקוע. ובנקודה הזאת הוא כבר איבד את הפסקה הראשונה, כי כל תשומת הלב הלכה למילה אחת.

עד סוף העמוד הוא קרא את הטקסט שלוש פעמים ולא מבין אותו יותר טוב מבפעם הראשונה. אז הוא עובר לשאלות ומנחש.

זה לא כישלון בהבנת הנקרא. זו אסטרטגיית קריאה שגויה — והיא ניתנת לתיקון בשבועיים.

הסדר הנכון

1. קראו את השאלות לפני הטקסט. לא את התשובות — רק את השאלות. עכשיו אתם יודעים מה אתם מחפשים, ואתם קוראים בשביל משהו במקום לקרוא הכול באותה עוצמה.

2. סריקה ראשונה מהירה, בלי לעצור. מטרה אחת: להבין על מה הטקסט. אל תעצרו על מילה. בכלל.

3. מילה לא מוכרת — נחשו והמשיכו. ברוב המקרים ההקשר נותן מספיק. אם המשפט הוא The drought caused the crops to wither and die — גם בלי לדעת wither, המילים drought, die ו-crops אומרות לכם שזה משהו רע שקורה לצמחים. זה מספיק כדי לענות על השאלה.

4. עכשיו לשאלות, אחת-אחת, עם חזרה לטקסט. לכל שאלה יש מקום בטקסט. מצאו אותו. אל תענו מהזיכרון.

5. שאלה פתוחה — ענו במשפט מלא ובמילים שלכם. העתקה של משפט שלם מהטקסט מקבלת ניקוד חלקי או אפס, גם כשהתוכן נכון.

מה לתרגל, ובאיזה סדר

• טקסט אחד ביום, לא חמישה בשבת. רצף חשוב יותר מכמות.
• תרגלו עם שעון מההתחלה. תלמיד שמתרגל בלי הגבלת זמן מגלה במבחן שיש לו בעיה שהוא לא ידע עליה.
• מבחנים ממועדים קודמים הם החומר הכי טוב שיש. הם חינמיים, זמינים באתר משרד החינוך, ומדויקים לסגנון — לא ספר תרגול שמישהו כתב.
• טעיתם? אל תעברו הלאה. חזרו לטקסט ומצאו איפה הייתה התשובה. הפער בין "טעיתי" ל"טעיתי כי לא חזרתי לטקסט" הוא כל ההבדל.

כתיבה — החלק שאפשר להבטיח בו ציון

הבנת הנקרא תלויה בטקסט שיפול לכם. הכתיבה לא. זה החלק היחיד בבחינה שאתם שולטים בו לגמרי, ולכן זה החלק שהכי משתלם לתרגל.

מה הבודק בעצם מחפש

בודק שקורא 200 מחברות ביום לא מחפש יצירתיות. הוא מחפש ארבעה דברים, והם כמעט תמיד אותם ארבעה:

שימו לב לסדר. מבנה ותוכן קודמים לדיוק. חיבור עם שלוש שגיאות דקדוק אבל מבנה ברור מקבל יותר מחיבור מושלם דקדוקית שהוא גוש טקסט אחד בלי פסקאות.

שלד שעובד לכל משימה

• פתיחה — שני משפטים. משפט שמציג את הנושא, ומשפט שאומר מה תטענו.
• גוף — שתי פסקאות. כל פסקה: טענה אחת, ואז דוגמה או נימוק שתומך בה.
• סיום — שני משפטים. סיכום הטענה בניסוח אחר, ומשפט סוגר.

זה נשמע מכני, וזה בדיוק העניין. תלמיד שיודע את השלד בעל פה לא מבזבז עשר דקות על "איך מתחילים" — הוא מתחיל, ומשקיע את הזמן בתוכן.

שלוש טעויות שעולות נקודות בכל מבחן

1. אורך. כתבתם 60 מילים כשנדרשו 120 — איבדתם ניקוד על היקף, גם אם התוכן מצוין. כתבתם 250 — הגדלתם את מספר השגיאות בלי להרוויח כלום. ספרו מילים בתרגול עד שתדעו לזהות את האורך בלי לספור.

2. אותה מילה שוב ושוב. good חמש פעמים בחיבור אחד זה סימן ברור לאוצר מילים דל. שני תחליפים לכל מילה נפוצה שאתם משתמשים בה — זה שינוי של חצי שעה עבודה שמורגש בציון.

3. אין קישור בין משפטים. However, In addition, As a result, On the other hand. עשר מילות קישור שנלמדות בערב אחד הופכות רשימת משפטים לטקסט.

ה-COE — 30% שכמעט אף אחד לא מתרגל

נזכיר: הבחינה בעל פה הממוחשבת היא 30% מהציון החיצוני. ואתם יודעים מראש מה הנושא, כי אתם בוחרים אותו. זה החלק היחיד בכל הבגרות שבו שני הדברים האלה נכונים בו-זמנית.

העובדה שהיא ממוחשבת משנה את אופן ההכנה, ולטובה:

• אין בוחן מולכם. אתם מדברים למחשב ומקליטים. מי שנלחץ מאדם שמסתכל עליו — כאן זה לא קיים.
• אבל גם אין מי שיעזור. בוחן אנושי היה מנסח מחדש שאלה שלא הבנתם, או מחכה שתתאוששו. מחשב לא. הזמן רץ.
• שתיקה היא הדבר היקר ביותר. בשיחה מול אדם, שתיקה של שלוש שניות היא טבעית. בהקלטה היא שלוש שניות ריקות בקובץ שנשלח להערכה.

איך מתכוננים:

• בחרו נושא שאתם באמת יודעים עליו משהו. תלמיד שמדבר על משהו שמעניין אותו נשמע אחרת לגמרי — אוצר המילים זורם, והוא לא נתקע.
• הכינו תשובות לשלוש שאלות המשך. "למה בחרת בנושא הזה", "מה הכי הפתיע אותך", "מה היית עושה אחרת". כמעט תמיד אחת מהן תופיע בווריאציה כלשהי.
• תרגלו בקול, לא בראש. זה נשמע טריוויאלי וזה ההבדל הגדול ביותר. הפה צריך להתרגל להגות את המילים, לא רק המוח לחשוב אותן.
• תרגלו בדיוק בתנאים של הבחינה — מול מחשב, עם הקלטה, עם שעון. בלי זה תגלו את ההבדל בפעם הראשונה, וזו תהיה הפעם שנספרת.
• הכינו שני משפטי גישור. That's an interesting question, let me think — משפט אחד קנוי כזה ממלא את השתיקה בזמן שאתם מארגנים תשובה, ונשמע הרבה יותר טוב משלוש שניות של כלום.

הקליטו את עצמכם פעם אחת והאזינו. זו חוויה לא נעימה ושווה כל שנייה: תשמעו בדיוק איפה אתם נתקעים, ואיזו מילה אתם חוזרים עליה שמונה פעמים.

התאמות — מה באמת מגיע, ומתי

זה התפקיד שלי, וזה גם החלק שהכי הרבה הורים לא יודעים עליו.

תלמיד עם לקות למידה מאובחנת זכאי להתאמות בבחינות. ההתאמות מחולקות לשלוש רמות, וההבדל בין הרמות הוא מי מאשר אותן — וזה ההבדל שקובע כמה זמן התהליך ייקח.

רמות 1 ו-2 — בסמכות בית הספר

מאושרות על ידי הצוות הפדגוגי של בית הספר. אין ועדה חיצונית, והתהליך קצר יחסית.

רמה 3 — ועדה של משרד החינוך

מיועדת לשינויים מהותיים באופי הבחינה, ולכן אינה בסמכות בית הספר. הבקשה מוגשת לוועדה במשרד החינוך.

הדוגמה המובהקת: החלפת בחינה בכתב במבחן בעל פה מותאם. זה לא "עוד זמן" ולא "עוד כלי" — זה שינוי של אופן הבדיקה עצמו, ולכן הוא נבחן ברמה גבוהה יותר.

התהליך לוקח זמן, ולעיתים חודשים. זו הסיבה המרכזית שאני חוזר עליה בכל שיחה עם הורים: אם יש חשד לקושי, מתחילים בכיתה י׳ — לא בי״ב. ועדה שמתכנסת אחרי שהמועד עבר לא עוזרת לאף אחד.

ארבעה דברים שכדאי לדעת

1. התאמה דורשת אבחון בתוקף. אבחון דידקטי או פסיכו-דידקטי שנעשה על ידי גורם מוסמך. לא מספיק שהמורה חושבת שיש קושי, ולא מספיק אבחון שפג תוקפו.

2. התאמה שלא מתרגלים איתה לא עוזרת. תלמיד שמקבל הארכת זמן ומעולם לא תרגל עם השעון הארוך פשוט יבזבז אותו. תלמיד שמקבל הקראה ולא התרגל להקשיב לטקסט מוקרא — יתקשה דווקא בגללה. ההתאמה היא כלי, וכלי דורש תרגול.

3. מילון אלקטרוני הוא ההתאמה הכי מבוזבזת שאני מכיר. תלמיד שמקבל אותו ולא יודע להשתמש בו יעצור על כל מילה שנייה ויאבד את הזמן שההארכה נתנה לו. הכלל שאני מלמד: מילון רק אחרי שניסיתם לנחש מההקשר ונכשלתם, ולא יותר מחמש פעמים בבחינה.

4. התאמה אינה הנחה. היא לא מורידה את הדרישה — היא מסירה מכשול שאינו קשור למה שנבדק. תלמיד עם דיסלקציה שמקבל התעלמות משגיאות כתיב עדיין צריך לדעת אנגלית. ההתאמה רק מוודאת שהציון מודד את האנגלית שלו ולא את הדיסלקציה.

אם אתם חושדים בקושי אמיתי — פנו ליועצת בית הספר. אל תחכו לכיתה י״א.

תוכנית עבודה שמחזיקה

בלי זה כל מה שלמעלה הוא תיאוריה.

כל יום, 20 דקות:

• 10 מילים בשינון מרווח (5 דקות)
• טקסט קצר אחד עם שעון (15 דקות)

כל שבוע, פעם אחת:

• משימת כתיבה אחת, ובדיקה שלה מול הקריטריונים
• 15 דקות דיבור בקול על נושא הבעל-פה

כל חודש:

• מבחן שלם ממועד קודם, בתנאי בחינה — שעון, בלי טלפון, בלי הפסקות

עשרים דקות ביום, חמישה ימים בשבוע, הן 80 שעות בשנה. זה יותר ממה שרוב התלמידים מספיקים בחודשיים של לחץ לפני הבחינה — והפעם זה נשאר.

מה שאני באמת חושב

הילד שלא שרד שלוש פסקאות מסוגל לשרוד שלוש פסקאות. הוכחתי את זה לעצמי עשרות פעמים: ברגע שהטקסט ברמה שלו, ברגע שהוא רואה שהוא מתקדם, וברגע שטעות לא עולה לו בציון — הוא נשאר.

הוא לא השתנה. הממשק השתנה.

נדב מלמד אנגלית בבית ספר יסודי ומשמש רכז תקשוב ורכז התאמות. המדריך נכתב מתוך עבודה יומיומית עם תלמידים ועם ועדות התאמות. מבנה הבחינה והזכאות להתאמות נקבעים על ידי משרד החינוך — לפני החלטה על רמה, על מועד או על הגשת בקשה לוועדה, סגרו את הפרטים מול רכז/ת האנגלית בבית הספר. ראו גם את ההבהרה המשפטית.