קולות מהקהילה: ספרתי כמה אוכל אני זורק בחודש. הפסקתי אחרי 400 שקל
אורי, אבא לשלושה מחיפה, החליט לספור במשך חודש כל דבר שנזרק מהמקרר. הטור שלו על מה שהוא גילה, ולמה זה כמעט תמיד אותם ארבעה מוצרים.
על הטור הזה: אורי הוא משתמש של קניות בקליק שהסכים לשתף את הניסוי שעשה. הפרטים המזהים — שם, עיר ומספרים מדויקים — שונו. הטקסט נערך לאורך ולבהירות, והתוכן הוא שלו.
זה התחיל מריב טיפשי עם אשתי מול המקרר.
היא אמרה שאנחנו זורקים המון אוכל. אני אמרתי שהיא מגזימה. שנינו היינו בטוחים לגמרי שאנחנו צודקים, כמו שקורה כשאף אחד לא באמת ספר.
אז הצעתי ניסוי: חודש אחד, כל דבר שאנחנו זורקים מהמקרר — אני מצלם ורושם כמה הוא עלה.
הפסקתי אחרי שלושה שבועות. הגעתי ל-400 שקל ולא רציתי לראות את המספר הסופי.
מה שהופתעתי לגלות
חשבתי שאמצא הרבה דברים שונים. מה שמצאתי זה שאותם ארבעה מוצרים חוזרים שוב ושוב:
| מה נזרק | כמה פעמים בשלושה שבועות | למה |
|---|---|---|
| חסה ועלים ירוקים | 4 | נקנו "כי בריא", לא היה להם תפקיד בשום ארוחה |
| יוגורטים | 6 | קניתי מארז של 8 כי היה במבצע |
| לחם | 3 | קנינו טרי ושכחנו שיש עוד אחד |
| שמנת לבישול | 2 | נפתחה לשימוש אחד, ונשארה |
זה לא היה בזבוז אקראי. זו הייתה אותה טעות, חוזרת.
שלושת הדפוסים
אחרי שהסתכלתי על הרשימה כמה ימים, ראיתי שיש בסך הכול שלוש סיבות:
1. קניתי כפול כי לא ידעתי מה יש. זה הכי גדול. אני עומד בסופר, לא זוכר אם נגמר החלב, וקונה. עדיף להיתקע עם שניים מאשר בלי — חוץ מזה שאחד מהם נזרק.
2. מבצע על כמות שלא נצרכת. 8 יוגורטים ב-20 שקל זה זול, אבל רק אם אוכלים 8. אם זורקים 3, שילמתי 4 שקלים ליחידה על מה שנשאר. המבצע היה יקר יותר.
3. קניות של מי שאני רוצה להיות. החסה. תמיד החסה. קניתי אותה בתור הצהרת כוונות, לא בתור מרכיב בארוחה מתוכננת.
מה שיניתי
לא עשיתי מהפכה. שיניתי שלושה דברים קטנים:
- צילום מקרר לפני יציאה. נשמע מטופש. חוסך את הכפילויות כמעט לגמרי.
- כלל המבצע: קונה מארז רק אם אני יודע לומר מתי נאכל את היחידה האחרונה. אם אין לי תשובה — לא קונה.
- החסה קונה כרטיס. אם אני קונה עלים ירוקים, אני חייב לדעת לאיזו ארוחה, באיזה יום. אחרת זה לא נכנס לעגלה.
אחרי חודשיים
חזרתי לספור, אבל רק שבוע. הגעתי ל-60 שקל במקום מה שהיה בערך 130 בשבוע.
זה לא אפס, וזה לא יהיה אפס. יש דברים שנזרקים כי החיים קורים. אבל ההבדל בין 130 ל-60 בשבוע הוא בערך 3,600 שקל בשנה, וזה כבר לא "אבק".
הדבר הכי מוזר בכל הסיפור: אשתי צדקה, ואני צדקתי. באמת זרקנו המון. וזה באמת לא הרגיש ככה — כי אף אחד לא זורק 400 שקל בבת אחת. זורקים 12 שקל, שלוש פעמים בשבוע, במשך שנה.
רוצים לספר סיפור בטור הזה? כתבו לנו. אנחנו משנים תמיד את הפרטים המזהים, ושום דבר לא מתפרסם בלי אישור.
להמשך קריאה
5 דרכים שבהן רכזי תקשוב ואנגלית יכולים לנצל טכנולוגיה כדי לפנות זמן למה שחשוב באמת
אני מלמד אנגלית, ומשמש גם רכז תקשוב וגם רכז התאמות באותו בית ספר. חמישה שינויים קטנים שבאמת חסכו לי שעות בשבוע - לא כלים מהפכניים, רק החלטות שהפסקתי לדחות.
למה אוטומציה של תהליכים היא כבר לא פריבילגיה - אלא חובה לכל עסק קטן ומורה יזם
בניתי את אפליקציות BaClick בזמן שלימדתי במשרה מלאה. לא כי יש לי יותר שעות ביממה מאף אחד אחר, אלא כי הפסקתי לעשות ידנית כל דבר שאפשר להאציל למערכת. זה השיעור שלקח לי הכי הרבה זמן ללמוד.
איך בנינו מערכת שעות בית-ספרית באוטומציה מלאה - ומה למדנו על אופטימיזציה
רכז מערכת שעות מחזיק בראש כ-400 אילוצים בו-זמנית, ולא רואה איזה שניים מהם סותרים. זה לא סיפור על תוכנה חכמה - זה סיפור על ההבדל בין בעיית סבלנות לבעיית סתירות.